פסק-דין בתיק ת"ק 22153-02-12

אין חולק כי במועד נשוא כתב התביעה, עגנה ספינת הדייג של התובע, שמספר הרישוי שלה הוא 71558, במעגן שבבעלות הנתבעת 1 בחיפה, הוא מקום עגינתה הקבוע, כאשר הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מנהלת במקום "מעגנה", כנקבע כחוק ובתקנות וכאשר המעגן נשוא ענייננו אף מופיע כמעגנה בתוספת לתקנה 1 לתקנות הנמלים (מעגנות), תשע"א-2010.

כן אין חולק כי הנתבעת 2 היתה המבטחת של הנתבעת 1 במועד הרלוונטי.

לטענת התובע, בתאריך 10.12.10, בשעת אחר הצהריים, לאחר שהתקבלו תחזיות בדבר מזג אוויר סוער במיוחד העומד להגיע אל האיזור, בא התובע למעגן כדי לבדוק את תקינות קשירת ספינתו לרציף, כאשר מלכתחילה היתה קשורה משני צידי ירכתיה לשני עמודי קישור שעל הרציף.

התובע הוסיף חבלים נוספים לחבלים שכבר קשרו את ספינתו וכן הוסיף שני צמיגים, משני צידי הספינה, שיגבירו את הגיבוי מפני כלי שייט אחרים, אם יתקרבו לספינתו ועזב את המקום.

בלילה, אכן התחוללה סערה חזקה.

למחרת, בשעת בוקר מוקדמת, בעוד הסערה בעיצומה, חזר התובע למעגן ומצא כי 2 ספינות ישנות, גדולות וכבדות, "דולפין" ו"גלים", ספינות שאינן פעילות עוד והינן חסרות כושר שיוט ואשר עגנו לצד ספינתו - התנתקו ממקום ריתוקן ועגינתן, נסחפו אל עבר ספינתו שלו, נשענו עליה, קרעו את ריתוקיה של ספינתו לרציף וכל שלושת כלי השייט, נסחפו אל עבר דופן הרציף, לעברו השני של הרציף, כאשר שתי הספינות הגדולות הנ"ל נשענות על ספינתו שלו וגורמות לה לנזקים וכאשר אף ספינתו שלו נסחפה אל עבר ספינה אחרת, שאף לה נגרמו נזקים (להלן: "התאונה").

לטענת התובע, נגרמו לספינתו נזקים בגופה ואף בתחתיתה, כאשר נסחפה למקום שבו המים רדודים יותר ונפגעה מהקרקעית הסלעית שבמקום.

התובע עותר כי ייקבע שהנתבעת נהגה ברשלנות והפרה את חובותיה כלפיו וכי הינה אחראית לפיצויו.

כל זאת, כאשר לא וידאה כי שתי הספינות האחרות, שעגנו בסמוך לספינתו שלו, אכן היו קשורות כדבעי למקומן ובאורח שימנע היסחפותן בסערה וכאשר חובה זו היתה מוטלת עליה מכוח היותה מי שמפעילה את המעגן ומספקת שירותי עגינה לתובע ואף מכוח קביעות החוק.

חובות בעלי ספינות ומי שמנהלים מעגנות, כדוגמת הנתבעת בענייננו, נקבעו והוסדרו בתקנות הנמלים (מעגנות) תשע"א-2010, שנכנסו לתוקפן בתאריך 10.12.10.

תחילת התקנות נקבעה ל-60 יום מיום פרסומן ומשאלה פורסמו ביום 30.8.10 - נכנסו לתוקף ביום 30.10.10 ובעת התרחש התאונה - היו בתוקף.

התקנות הרלוונטיות לענייננו הינן תקנות 21(ב) ו-25(א)(ב) וזו לשונן:

תקנה 21(ב):

"מנהל המעגנה רשאי לתת הוראות למשיט כלי שייט בדבר ציוד קשירה ודיפון שיתקין בכלי השייט בתוך המועד שיורה; לא קיים המשיט הוראה כאמור, יקיים אותה מנהל המעגנה ויחייב את המשיט בהוצאות ההתקנה".

תקנה 25(א):

"ראה מנהל מעגנה שיש הכרח בהרחקה מיידית של כלי שייט ממקום עגינתו במעגנה או בביצוע כל תמרון אחר בו, כדי למנוע או להפחית סכנה לחיים או נזק לכלי השייט, לכלי שייט אחר, למתקני המעגנה או לכל רכוש במעגנה, או כדי למנוע פגיעה בסביבה הימנית, רשאי הוא להורות לבעל כלי השייט או למשיט לנקוט כל פעולה כאמור".

תקנה 25(ב):

"לא ביצע משיט או בעל כלי שייט הוראה מהוראות מנהל המעגנה שניתנו לפי תקנת משנה (א), רשאי מנהל המעגנה לבצע את ההוראה בעצמו או על ידי אנשים מטעמו ובאופן שיראה לנכון".

לקביעתי, בענייננו, בהתחשב במידע המוקדם בדבר הסערה הקשה העומדת להתחולל ובכך שענייננו בשתי ספינות ישנות העוגנות ללא שימוש במעגן במשך פרק זמן ארוך, יפורש המונח "רשאי" שבתקנות הנ"ל כ"חייב".